בשנים האחרונות אנו עדים למגמה מתמשכת ומתגברת של פריסה של עוד ועוד חיישנים מסוגים שונים.
פריסת חיישנים בהיקפים גדולים נדרשת ביישומים רבים כגון: ניטור תחבורה, ניטור בריאות מבנית בגשרים, מחלפים, כבישים ובבניינים, עיר חכמה, הגנת גבולות ומתקנים, ניטור קווי מתח גבוה וצינורות גז ונפט, חישה בתווך הימי, חקלאות מדייקת ועוד. בניית מערכי חישה מחיישנים בדידים, שכל אחד מהם נזקק לאספקת מתח ומערכת תקשורת, היא לעיתים יקרה ומורכבת להקמה ולתפעול. שימוש בסיבים אופטיים למימוש מערכי חישה רחבי היקף מהווה אלטרנטיבה שעשויה להיות עדיפה במקרים רבים. על ידי חיבור סיב אופטי בצד אחד שלו למערכת קצה הנקראת "חוקר" ניתן להפוך סיב אופטי בעל אורך של עשרות קילומטרים למערך של חיישנים. החוקר משדר לתוך הסיב אותות אופטיים וקולט את ההחזרים מהסיב. ההחזרים יכולים לנבוע מתופעת פיזור ריילי (Rayleigh Scattering) שקיימת בסיב (חישה מבוזרת) או החזרים מסריגי בראג (Bragg gratings) שמשמשים כמראות חלקיות (חישה קווזי-מבוזרת). אותות אקוסטיים ומכניים בסביבתו של הסיב או שינויים בטמפרטורה גורמים לשינויים בהחזרים ואלו מתורגמים לאותות חשמליים שנדגמים ומוזרמים למחשב. היות שהחזרים אשר חוזרים מנקודות שונות בסיב חוזרים בזמנים שונים ניתן לזהות לכל אות שנמדד גם מיקומו לאורך הסיב.
בהרצאה אתאר את השיטות השונות למימוש מערכות חישה סיב-אופטיות מבוזרות וקווזי-מבוזרות, את הביצועים האופייניים שלהן, המגבלות שלהן ודרכים חדשניות לשיפור הביצועים שלהן.
בעולם של מגוון עצום של אמצעי ניידות, בעלי גלגל אחד ומעלה ובגודל משתנה, מדינת ישראל הפכה לגורם משמעותי של חדשנות בתחבורה אוטונומית עם מיקוד במכוניות אוטונומיות. החדשנות הישראלית כוללת טכנולוגיות לנהיגה אוטונומית, קישוריות והתקנים חכמים, טכנולוגיות הנעה, שיתופיות, ניהול ציים ושימוש בנתוני עתק. בעוד שמכוניות אוטונומיות זוכות לתשומת לב רבה, המאמץ לשדרג אמצעי ניידות אחרים משני. קלנועית היא כלי ניידות שהשימוש בו גדל עם העלייה בתוחלת החיים והאתגרים בשימוש בה שונים מכלי ניידות אחרים באופי המשתמש, בסביבת השימוש ובפרמטרים של ההתניידות. לאור זה, הקלנועית הופכת לכלי מיוחד למחקר ופיתוח של טכנולוגיות ניידות אוטונומית. חלק מהמחקר יכול להתפתח ולשמש תחבורה אוטונומית באופן כללי וחלק ישאר רלוונטי רק לקלנועית. הסמינר יסקור את תוכנית המו"פ של הקלנועית האוטונומית, הפרויקטים שנעשו עד כה, בעיקר בתחומים של תפיסה מרחבית, בקרה, וניהוג מרחוק, והתוכניות לעתיד.
אנו עדים לתהליך מואץ של הכנסת אוטומציה למערכות רכב. הדבר משנה היבטים שונים של אופן הפעולה של המערכות. בפרט קיימים אתגרים משמעותיים בקביעת המעורבות של בני אדם בתפעול מערכות אלה. סביר שעם התפתחות המערכות, השליטה על רכבים תעבור מאנשים שנמצאים ברכב למפעילים מרוחקים הפועלים מול מספר כלי רכב אוטונומיים במקביל. עולות כאן שאלות על התנאים בהם השליטה תעבור מהמערכת האוטומטית לאדם והפעולות שהאדם יידרש או יוכל לעשות. נציג ניתוח של הבעיה, מודל מתמטי של החלטות אופטימליות, וניסוי בו בחננו את ההחלטות של נבדקים אנושיים שנדרשו להחליט כיצד להתמודד עם מכשולים בהם נתקל רכב אוטונומי. תוצאות הניסוי הראו הבדלים שיטתיים בין ההחלטות האופטימליות לבין החלטות המשתתפים בניסוי. בפרט, הנבדקים לא ניצלו בצורה יעילה את המערכות אוטומטיות שיכלו לעזור להם בביצוע המשימה. התוצאות מעלות שאלות בקשר לדרכים הטובות ביותר לערב בני אדם במערכות רכב אוטונומיות עתידיות.
