עפ"י מירית "יש כמה שיטות של הנדסת רקמות: יש חוקרים שמנסים לגדל תאים שבסופו של דבר ייצרו רקמה. זו ביולוגיה. בשיטה אחרת, מוצאים חומר שישמש פיגום לתאים, במטרה שהם יגדלו על הפיגום וייצרו את הרקמה בצורה הרצויה. הגישה שאני עובדת בה היא שונה: אני משתמשת בחומרים שהתאים אוהבים, אבל העבודה היא ללא תאים, ואנחנו מנסים לחקות את הרקמה המקורית, כולל את ההתנהגות המכנית שלה". שרעבי מדגימה כיצד העור בזרוע שלה נמתח וחוזר למקום, כדוגמה להתנהגות מכנית.