RESEARCH

דבי מרגוי, לאחר סיום תואר ראשון בהנדסת פלסטיקה במכללת שנקר ומספר שנות עבודה בתעשייה, התקבלה כתלמידת מחקר למחלקת סביבת חלל במרכז למחקר גרעיני (ממ"ג) שורק. במקביל התקבלה כסטודנטית לתואר שני במדע והנדסה של חומרים באוניברסיטת תל אביב. נושא מחקרה עסק  ב- "פולימרים משני-צורה מבוססי אפוקסי ליישומים בסביבת חלל". פולימרים משני צורה הינם חומרים חכמים בעלי זיכרון צורני. ניתן לעוות אותם לצורה זמנית ולהחזירם לצורתם המקורית בעת חשיפה לתנאים מתאימים.

על הפיתוח

המחקר, שבוצע בהנחייתם של ד"ר רונן ורקר ממחלקת סביבת חלל מממ"ג שורק ופרופ' נעם אליעז מהמחלקה למדע והנדסה של חומרים באוניברסיטת תל אביב, התמקד בתכנון פורמולציה מבוססת אפוקסי עם הטמעה של גופי חימום בתוך המטריצה האפוקסית. "למעשה, תכננו צלעות חכמות שעשויות מאפוקסי ובתוכן מעין רשת סיבי פחמן שהיוו גופי חימום, דרכם ניתן להעביר זרם חשמלי וליצור חימום התנגדותי. חימום האפוקסי מאפשר את ריכוך הפולימר ואת היכולת לכופף אותו בזוויות רצויות וקיבועו בצורה חדשה זו לאחר שהוא מתקרר. החימום נשלט על ידי הזרם החשמלי המועבר בסיבי הפחמן. הצלעות הנ"ל יכולות להוות התקן מתקפל ונפרס לכל שימוש רצוי. לדוגמא, הוא יכול להוות התקן פריסה לצלעות אנטנה עתידית ללוויין" מסבירה דבי.

​

בסרטון (הקליקו): מבט צד על פריסה של האקטואטור. תחילה הוא נתון בצורתו המשנית בזמן אפס, בעת העברת מתח בגופי החימום הוא מתחיל להפרס. סימוכין: Margoy et al., Acta Astronautica 178 (2021) 908–919

עבודה על מערכות חומריות

במשך כשנה וחצי הם עבדו על שתי מערכות חומריות שכוללות את המטריצה האפוקסית - אחת כללה בתוכה גופי חימום מסוג פחמן והשנייה כללה גופי חימום מסוג ניקל-כרום. הצוות תכנן תבניות ועבד על הרכב הפורמולציה ועל סידור גופי החימום בתוך המטריצה הפולימרית, כשבכל סט חדש של כל מערכת חומרית נבדקה יכולת הפריסה והכפיפה. בתום תהליך הפיתוח של שתי המערכות נבחרה המערכת החומרית עם גופי החימום מסוג פחמן בשל ביצועים טובים יותר.

סביבת החלל, בדגש על מסלולים נמוכים (LEO), מאופיינת בהמצאות חמצן אטומי המהווה חומר קורוזיבי המאכל במהירות חומרים אורגניים לא מוגנים. "בשלב השני של המחקר התחלנו להוסיף תוספים משריינים, אשר גורמים להיווצרות שכבת תחמוצת סיליקון פסיבית על פני האקטואטור הננו-מרוכב בעת מגע עם חמצן אטומי. בהמשך, הוצעה שיטה לשליטה בזווית הפריסה של האקטואטורים בתנאים המדמים סביבת חלל על ידי מדידת שינויים בערכי ההתנגדות החשמלית שנוצרו בהם כתוצאה ממאמצים הפועלים על סיבי הפחמן בזוויות כפיפה שונות של האקטואטור. בנוסף, הצענו שיטה לשיפור היעילות האנרגטית של מנגנון פריסת האקטואטורים ע"י ציפוי האקטואטורים בשכבת אלומיניום בעובי ננומטרי, הגורמת לשיפור בשימור החום על ידי החזרים פנימיים של קרינה אינפרה אדומה" ממשיכה דבי להסביר.

התקן בעל יכולת תנועה

אקטואטור הינו התקן בעל יכולת תנועה. למעשה, בכל מערכת שבה נדרשת יכולת תנועה ניתן להכניס התקן כזה. ללוויינים יש אילוצי מסה ונפח. לכן, כל המנגנונים המאפשרים תנועה בלוויין צריכים כולם להיות קלי משקל, קטנים/מקופלים ומהימנים בתפקודם.

"כיום יש שתי קבוצות של מערכות נפרסות בחלל: המערכות הנפוצות הן מכאניות, בהן נקודות הקיפול מתבססות על מפרקים וצירים מתכתיים שנסגרים באמצעות קפיצים. מערכות אלה כבדות ומגושמות. קבוצה שניה ופחות מקובלת מבוססת על מערכות מתנפחות. מערכות אלה קלות משקל וקומפקטיות באחסון וקיפול, אך מהימנותן לא הוכחה במלואה. גישה נוספת, אותה חקרנו, מבוססת על פולימרים משני צורה המתאפיינים ביחס גבוה של חוזק למשקל, עלות נמוכה ומקדמי התפשטות תרמית נמוכים לעומת מתכות. היתרון במערכת החכמה שתוכננה היא, שניתן לשלוט בזוויות הפריסה תוך שימוש בהספק נמוך. מלבד פולימרים ישנם חומרים חכמים שעשויים ממתכות (לדוגמה, ליישור שיניים באמצעות תיילים אורטודונטיים או הכפיות המתכופפות של אורי גלר), מחומרים קרמיים. בשל היתרונות של הפולימרים לסביבת חלל, בחרנו להתמקד בהם" מוסיפה להסביר דבי.

הננו-לוויין של אוניברסיטת תל אביב שוגר לחלל מאתר שיגור בוירג'יניה בתאריך 20 בפברואר 2021. הוא שוקל פחות מ- 2.5 ק"ג ומידותיו 10×10×30 סנטימטרים. הננו-לווין משלים הקפה סביב כדור הארץ מדי 90 דקות. הוא נע כעת בגובה של כ- 400 ק"מ מעל כדור הארץ, במסלול המכונה Low Earth Orbit (LEO). החומר שפותח במסגרת עבודת המסטר נועד לעמוד בסביבת חלל זו.

"המערכת שפיתחנו היתה אחת מ- 5 ניסויים ב- TAU-SAT1. ביום חמישי, 8 באפריל, בשעה 19:00 (שעון ישראל) נשלחה מתחנת הבקרה שבפקולטה להנדסה פקודה לננו-לווין לפרוס את האקטואטור. הפריסה התחילה 6 דקות לאחר מתן הפקודה, כמתוכנן, לצורך חימום הדרגתי. האקטואטור שוגר כשהוא מכופף ב- 90 מעלות והתיישר במלואו בגמר הפריסה. חומרה ייעודית שהותקנה על הלווין היתה אחראית להעברת הזרם ולבקרה. גלאים אופטיים על הלווין זיהו את הפריסה" מספרת דבי.

פריצת דרך אמיתית

דבי מסבירה על פריצת הדרך האמיתית במחקר: "פריצת הדרך כאן היא, שזוהי הפעם הראשונה שמשוגר מישראל לוויין עם מנגנון פריסה מבוסס פולימר משנה צורה הנשלט מרחוק (קרי, מכדור הארץ). הוגשה בקשת פטנט משותפת לקבוצות בממ"ג שורק ובפקולטה להנדסה. מנגנון הפריסה שפותח יוכל לחסוך בעתיד את הצורך לשגר מתכות כבדות ולשמש לפריסת רכיבים שונים כגון אנטנות ולוחות סולאריים. המערכת שבנינו עשויה להשתלב בעתיד באנטנה של לווין, שתהיה בנויה מהרבה צלעות, כמו צלעות של מטריה (רק בלי הברגים והצירים!). הכוונה היא, כמובן, לבצע פריסה מחוץ ללוויין, ולא בתוך הלוויין כפי שביצענו כאן". 

"העובדה, שהאקטואטר שלנו הצליח להיפרס במלואו ובקצב המתוכנן, היא הישג אדיר וגאווה עצומה. זהו המשוב הטוב ביותר שיכולתי לאחל לו. כידוע, גדול המרחק בין הצלחה במעבדה על כדור הארץ להצלחה בזמן אמת בשרות בתנאי חלל. אני שמחה וגאה, שניתנה לי ההזדמנות לבצע מחקר פורץ דרך זה במסגרת המסטר שלי באוניברסיטת תל אביב וממ"ג שורק, בשיתוף פעולה בין-ארגוני, ובהנחיית רונן ונעם" מסכמת דבי.

לכתבה במגזין Ynet

אלה שמתאהבים בבעיה הם אלה שממציאים לה פתרון

במחקר, ניסו החוקרים מהפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב בשיתוף עם החוקרים מהמכון הביולוגי - ד״ר ירדנה רביב-בוחבוט וד״ר אייל פטל, לגשר על הפער בין שני העולמות האלה. "לשם כך, ערכנו מדידות לגראנז'יאניות בזרימה שמחקה את חלקה התחתון של שכבת הגבול האטמוספרית, אזור בו מתרחשת אינטראקציה בין הזרימה ובניינים או עצים, בתוך מנהרת רוח סביבתית גדולה" מסביר רון.

בתמונה: מנהרת הרוח הסביבתית במכון הביולוגי

המדידות, שבוצעו תוך שימוש במערכת מדידה חדשנית שפותחה במעבדה לחקר מבנה זרימה טורבולנטית של פרופ' אלכס ליברזון, מהוות מאגר מידע חסר תקדים. תכונותיה של הזרימה הזאת, המכונה זרימת קנופי (canopy flow), הן מאוד לא הומוגניות ולא איזוטרופיות, ולכן היא היוותה עבורנו קרקע פוריה כדי לבחון את תוקפן של התגליות החדשות. מוסיף ומסביר רון "למרבה ההפתעה, תוצאות הניסוי שלנו חשפו את קיומו של עולם פנימי נוסף - למרות שזרימת הקנופי שלנו הייתה כלל לא הומוגנית ולא איזוטרופית, הבחנו שכשאנו מצמצמים את טווח הסקאלות שאותן אנו בוחנים (על ידי בחינת השינויים החלים במהירות הזורם במקום המהירות עצמה), התכונות הסטטיסטיות הלגראנז'יאניות של הזרימה נראות כהומוגניות ואיזוטרופיות בקירוב טוב. כל בדיקה שערכנו איששה את התגלית שלנו, גם עבור חלקיקים בודדים וגם עבור קבוצות של חלקיקים הנעים בו-זמנית. התכונה הזאת של הזרימה, שנקראת איזוטרופיה לוקאלית, היא בעלת חשיבות מכרעת לאופן שבו אנו מבינים את הדינמיקה הלגראנז'יאנית בזרימות לא אידיאליות. למעשה, התגלית שלנו מוכיחה כי הממצאים שעלו מניסויים שבחנו זרימות "נקיות" במעבדה תקפים גם לזרימות מסוימות בעלות טורבולונציה חזקה המתקיימות בעולם האמיתי".

פרסומים בכתב עת

"לאחרונה, כתב העת "Journal of  Fluid Mechanics" הכיר בחשיבותן הרבה של התגליות שלנו, ועסק בהן בהרחבה במסגרת מדור "Focus on Fluids" [1]. בנוסף לכך, המחקר שלנו מהווה את אותו גשר אשר חיפשנו ומספק בסיס לפתרון בעיות מורכבות כמו חיזוי התפשטותם של זיהום אוויר או פתוגנים באטמוספרה, ומכאן נובע ערכו האמיתי" מסכם רון.

מי אתה רון?

רון שנפ סיים לא מזמן דוקטורט במעבדה של פרופ' אלכס ליברזון במסלול דוקטורט ישיר (ממסלול מסטר ישיר ואחרי הצטיינות דקאן רב שנתית). היום הוא פוסטדוק במכון ויצמן. זכה לאחרונה במלגת רוטשילד ונוסע לציריך לפוסטדוק יוקרתי ב ETH Zurich. 

"לאחרונה פרסמנו מספר מאמרים משמעותיים בנושא של זרימה אוויר באזורים עירוניים, בשיתוף עם המכון הביולוגי לישראל. למכון יש מנהרת רוח סביבתית חדשה ואנחנו גאים להיות הראשונים שמבצעים שם ניסויים. חשוב לציין כי המחקר נתמך על ידי קרן פזי של הועדה לאנרגיה אטומית. אבל כל זה רק הרקע לסיפור - רון פרסם לאחרונה מאמר של מחבר בודד בעיתון הכי חשוב בתחום "מכניקת זורמים" במסלול המהיר שלהם rapids. זהו כבוד גדול לאחד מהבוגרים המוצלחים שלנו בתחום מחקר מאד משמעותי לאיכות חיינו ולשינוי האקלים" מסכם בגאווה פרופ' ליברזון. 

קישורים למאמרים

• קישור למאמר Lagrangian turbulence in the woods במזגין Focus on fluids
• קישור למאמר החדש  On small-scale and large-scale intermittency of Lagrangian statistics in canopy flow במזגין Journal-of-fluid-mechanics

אלה שמתאהבים בבעיה הם אלה שממציאים לה פתרון

פרופ' עירד בן גל, מהמחלקה להנדסת תעשייה וראש המעבדה ליישומי בינה מלאכותית ולמידת מכונה, התראיין לאחרונה לכתבה בוואלה חדשות העוסקת בסיכוני ה"דיפ-פייק" בזמן בחירות. בכתבה הוא מסביר מדוע הטכנולוגיה הזו יכולה ביישומים מסוימים להיות לגיטימית וחיובית בתנאי שתופעל כראוי. בין היתר הוא מספר על שימוש במודלים של רשתות עמוקות המאפשרים ליצור הדמיה מדויקת של המציאות ביישומים כגון ערים חכמות, שיתוף דעות חדשות ברשת ואפילו במודלים אפידמיולוגים של הדבקה. העבודות המוזכרות נעשות בשיתוף עם חוקרים אחרים מהמחלקה להנדסת תעשייה: ד"ר ערן טוך, ד"ר ארז שמואלי וד"ר דן ימין.

דיפ פייק

בחודשים האחרונים נחשפנו בעולם הדיגיטלי לטכנולוגית הדיפ פייק. טכנולוגיה המבוססת על בינה מלאכותית ומאפשרת בין היתר "השתלת" פנים של אדם אחד, על סרט וידאו של אדם אחר. הזיוף נראה אמין, לא פחות מהמציאות. החשש הגדול מטכנולוגיה זו הוא שבידיים הלא נכונות היא יכולה להוות סכנה ממשית לפרטיות שלנו בין אם זו גניבת זהות, הונאות כספיות וחברתיות, פייק ניוז ועד פגיעה ממשית בתהליכים דמוקרטיים כפי שנראו בבחירות לנשיאות בארה"ב ב-2016.

הדרך היעילה להפיץ באינטרנט דעה חדשה או מוצר

במחקר משותף שהתפרסם במגזין Europhysics Letters ונערך בזמנו  עם ד"ר אלון סלע (בזמן שהיה דוקטורנט במחלקה להנדסת תעשייה), פרופ' שלמה הבלין וד"ר לואיס שכטמן נעשתה השוואה בין מודלים להפצת מידע הנקראים "Word of Mouth (WOM)" שמייצגים הפצה ברשת חברתית לבין מודלים של הפצת מידע באמצאות מנועי חיפוש שנקראים WEB. החוקרים בדקו מהי הדרך היעילה להפיץ באינטרנט דעה חדשה או מוצר חדש שעדיין לא נפוצים.

הממצאים במחקר, כמו במחקרי המשך יחד עם ד"ר ארז שמואלי - מומחה לרשתות חברתיות, הראו כי הדרך היעילה ביותר להפצת מידע חדש היא לוודא שבזמן קצר מרגע שאדם נחשף לדעה הזו, הקרובים אליו ברשת החברתית שהם ברובם אנשים רגילים ולא דמויות מוכרות כמו סלבריטאים יגיבו ויהדהדו את המסר החדש וחוזר חלילה תוך חיזוק המגמה של פיעפוע המידע באופן מקומי ברשת. זו אגב במידה רבה הטקטיקה שנקטה חברת קימברידג' אנליטיקס בבחירות הראשונות של טראמפ על בסיס נתוני פייסבוק. 

"עכשיו אפשר לתאר מצב שבו שניתן לייצר דיפ-פייק בכמויות מסחריות עצומות לא רק של פוליטיקאים אלא של אנשים רגילים - אלו שקשורים אישית לכל אחד ואחת מאתנו - וכך להשפיע על הקרובים להם ברשת. הפעלה כזו בימים אחרונים לבחירות יכולה לשנות תוצאות באופן קיצוני וגם אם ההונאה תתגלה בסופו של יום – זה יהיה מאוחר מידי" אומר פרופ' בן גל "מצד שני מחקרים הראו שגיוון של דעות – כולל דעות חדשות ולא נפוצות – הוא חיוני ומעשיר. שימוש בטכנולוגיה כזו – תחת הנחה שהיא אמינה ולגיטימית תאפשר להעשיר את גוף הידע האנושי בדעות שונות ומגוונות".

הדמיה מדויקת של המציאות

בנוסף למחקרים בהם השוו, פרופ' בן גל ושותפיו, מודלים להפצת מידע, הוא גם חוקר יחד עם ד"ר ערן טוך - מומחה בתחום עיבוד נתונים ופרטיות - והסטודנטית מאיה ארדיטי מודלים של רשתות עמוקות המאפשרים ליצור הדמיה מדויקת של תנועת אנשים בערים בהתבסס על נתוני תנועה סלולרית. "זה מחקר שבו מצד אחד ניתן לייצר סימולציית תנועה מדויקת מרמת בן אדם בודד שנע בתוך עיר ומצד שני, משיקולי פרטיות הוא אינו חושף את הנתונים של אנשים אמיתיים ומסכן את פרטיותם" מסביר פרופ' בן גל. "סוג כזה של יצור נתונים על ידי מודלים כגון רשתות עמוקות מסוג LSTM (Long Short Term Memory) ורשתות עמוקות מסוג  (Generative Adversarial Networks)GAN בהן שתי רשתות מתחרות ולומדות האחת מהשנייה - האחת מייצרת נתונים באופן סימולטיבי והשנייה מאשרת או פוסלת אותם  - מאד רלוונטי לדוגמה ליישומי תחבורה  חכמה ויישומי ערים חכמות. אפילו למודלים אפידמיולוגים שמשמשים לניתוח וחיזוי נתוני הדבקה, בהן נעשה שימוש בנתוני תנועה בזמן התפרצות מגפה", למשל במחקרים משותפים עם ד"ר דן ימין שהינו מומחה למודלים של מחלות מדבקות.

משלבים באופן לגיטימי בין העולם הפיזי לעולם הדיגיטלי

בפרויקט ","Digital Living 2030 המשותף לפקולטה להנדסה ולאוניברסיטת סטנפורד בראשו עומדים פרופ' בן גל ופרופ' במבוס, עוסק בהסתכלות על החיים של כולנו בעוד 10-15 שנים, מתוך מחשבה שלפני 10-15 שנים החיים היו שונים לחלוטין מאלו שאנו חווים כיום. Digital Living 2030 עוסק בעיקר בחיבור שבין העולם הדיגיטלי לעולם הפיזי שהופך במידה רבה משולב יותר ויותר שמנתחים מגמות על החיים העתידיים שלנו. חלק מהמגמות האלה נחזו כבר בשנה האחרונה של התפרצות מגפת הקורונה.

פרופ' בן גל מסביר שיישום אפשרי אחד לטכנולוגיית הדיפ-פייק כאשר חושבים על שילוב הולם בין העולם הפיזי לעולם הדיגיטלי הוא ייצור אווטר (דמות דיגיטלית) שיכולה לייצג אדם במרחב הדיגיטלי באופן יחסית מדויק ליישותו הפיזי – אבל הפעם למטרה חיובית – על מנת ולייצג את אותו אדם בעבודות לגיטימיות – "תחשבו על רדיולוג מומחה שהדמות הדיגיטלית שלו למדה מכל נתוני העבר מה פיענוחי ההדמיות הרפואיות שהוא ביצע ולכן תוכל לעבוד בעולם הדיגיטלי במקומו בזמן שהדמות הפיזית שלו אינה פנויה. בדיוק כמו שתוכנה יכולה לפעול גם בזמן שהאלגוריתמים שייצרו אותה הלכו לישון".

נקודה למחשבה

"לאחרונה הדיפ-פייק נעשה יותר ויותר נגיש וזמין למשתמש הפרטי. אני חושב שכל מי שנחשף לפייק ניוז באינטרנט - כולל פעולות מאסיביות של בוטים ברשתות חברתיות כגון טוויטר צריך להיות מאד מודאג מהאופן בו טכנולוגיות חדשניות כגון דיפ פייק יכולות להשפיע באופן משמעותי על דעת קהל. ככל שהטכנולוגיות האלה מתקדמות הן מייצרות מצב לא מאוזן בו מי שייטיב לשלוט בהן יוכל להטות את דעת הקהל לטובתו וזו סכנה מוחשית לדמוקרטיה. הטכנולוגיה עדיין לא מאד נפוצה אבל היא תהיה מאד מסוכנת ברגע שתהפוך נגישה ותאפשר לייצר בקלות הדמיה אמינה שקשה להפריד בינה ובין המציאות" מסביר פרופ' בן גל "מצד שני כל אותן דוגמאות במחקרים שציינתי הן דוגמאות חיוביות ולגיטימיות לטכנולוגיה שכזו – למעשה מאז שהאדם הקדמון למד כיצד להבעיר אש – הטכנולוגיה קיימת והשימוש בה, לטוב ולרע, מצוי בידי בני האדם שמפעילים אותה".

אלה שמתאהבים בבעיה הם אלה שממציאים לה פתרון

ד"ר בריאן רוזן, ראש המעבדה לחומרי אנרגיה בפקולטה להנדסה אוניברסיטת תל אביב חוקר מגוון נושאים חיוניים שעשויים לשמש תשתית לפיתוח אנרגיה חלופית וירוקה, לייצור דלק סינתטי ולפיתוח תאי דלק עבור מגוון יישומים. במאמרו שפורסם לאחרונה מראה ד"ר רוזן כיצד ניתן להכין חומרים חדשים לשיפור פעילות תא הדלק האלקליין.

לתאי דלק אלקליין יתרונות רבים על פני תאי דלק חומציים בכל הנוגע ליציבותם וחייהם, אך הפעילות שלהם (כלומר כמה כוח הם יכולים לייצר) נמוכה מתאי הדלק החומציים. היום עדיין משתמשים בתאי דלק חומציים במקום בתאי דלק אלקליין מכיוון שתגובת האנודה (האלקטרודה בה מתרחשת תגובת חמצון) בתאי דלק אלקליין, המפרקת את המימן, עדיין איטית מדי.

הולכים לכיוון ירוק יותר

מימן עשוי למלא תפקיד מרכזי בכלכלת "האנרגיה" שלנו בעתיד בזמן שאנו נלחמים נגד העלאת הפחמן-הדו-חמצניCO2) ) ושינויי האקלים. תאי דלק מימן יכולים לספק לנו דרך להמיר מימן לחשמל לפי דרישה ולשמר תוך כדי כך על סביבה נקייה.

לאחרונה עבד ד"ר רוזן על מחקר חדש בשיתוף פעולה עם חוקרים מהטכניון - פרופ' דריו דקל, וחוקרים ממדינות נוספות כמו סין, פורטוגל וארה"ב, בו פיתחו סוג חדש של חומר קרמי מבוסס על מתכות מעבר קרבידיות היכול להעלות את הביצועים של תא דלק אלקלי.(AFC)

תא דלק אלקליין הוא סוג של תאי יונים הידרוקסיד (OH-) החוצים את הממברנה מקתודה לאנודה. זאת בניגוד לתא דלק חומצי שבו פרוטונים (H +) חוצים את הממברנה בכיוון השני מאנודה לקתודה. ההבדל בין תא דלק אלקליין לחומצי הוא סוג הממברנה המשמשת, סוג היון המועבר וה- pH שלו

בתמונה: תא דלק אלקליין

לייצר יותר כוח

ממצאי המחקר של ד"ר רוזן מצביעים על כך שניתן להביא לסוף של פליטת CO2 ולייצר חשמל, מים וקצת חום רק ע"י הזנת מימן וחמצן.

בעוד שתאי דלק אלקלים מספקים שיפור בעמידות התא, הם אינם יכולים לייצר צפיפות הספק כמו תאי דלק חומציים בגלל הקינטיקה הנמוכה בפירוק המימן. מחקר זה הראה כיצד סגסוגות של מתכות מעבר קרבידיות המבוססות מוליבדינום וטנטלום יכולות להאיץ תגובה זו ולשפר את ביצועי תאי הדלק. כלומר, בתא דלק אלקליין, הצד המפצל את דלק המימן (האנודה) הוא ההחלקה האיטית. על ידי חקירת זרזים חדשים של מתכת קרביד, אנו לומדים כיצד להפוך את התגובה למהירה יותר על מנת לאפשר לתאי דלק אלקליין לייצר יותר כוח.

ניסויים במאיץ החלקיקים 

אלירן חמו, כותב ראשי של המאמר ודוקטורנט במעבדה של ד"ר רוזן - במסגרת המחקר, היה המדען הישראלי הראשון שביצע ניסויים במאיץ החלקיקים SESAME ושזה עתה הוקם באלאן, ירדן. באמצעות שימוש בקרינת רנטגן במאיץ החלקיקים, צוות החוקרים אימת את הממצאים החישוביים כי סגסוגות של מתכות מעבר קרבידיות יכולות להוביל לשיפור בפעילות הקטליטית.

המחקר פורסם בכתב העת- ACS Catalysis,  אחד מכתבי העת המובילים בעולם בתחום הקטליזה - קישור למאמר

שיפור נוסף בביצועים והעמידות הקטליטית

במחקר מקביל, פיתחו אלירן חמו ועמיתתו לעבודה רעות ספורטה (גם היא מהמעבדה בראשות ד"ר בריאן רוזן) שיטה חדשה המבוססת על ייצור של זרזים נמוכי מימד המבוססים פלטינום בשיקוע אלקטרוכימי על גבי מצע של מוליבדנום קרביד, וזאת כדי להביא שיפור נוסף בביצועים והעמידות הקטליטית.

מחקר זה התקבל ופורסם בכתב העת ACS Applied Energy Materials

קישור למאמר

מקורות מימון למאמר

• INREP מרכז המחקר הלאומי להנעה אלקטרוכימית בישראל
• משרד האנרגיה

אלה שמתאהבים בבעיה הם אלה שממציאים לה פתרון

פרופ' עמית גפן מהמחלקה להנדסה ביו-רפואית באוניברסיטת תל אביב המתמחה במניעה וטיפול בפצעי לחץ, חקר לאחרונה נזקים משמעותיים לעור כתוצאה משימוש בציוד מיגון אישי במיוחד מסכות פנים ומשקפי מגן – תועדו בקרב צוותים רפואיים המטפלים בחולי קורונה בכל העולם.

פצעים פתוחים בעור הפנים באנשי צוות רפואי מהווים פתח לזיהום על ידי חיידקים עמידים וכן וירוסים הנמצאים בסביבת בית החולים ובפרט, לחדירת נגיף הקורונה עצמו ישירות למחזור הדם. הפצעים הללו בעור הפנים הם למעשה סוג מסוים של פצעי לחץ הנגרמים כתוצאה משימוש במכשור וציוד רפואי, במקרה זה לא בחולים (כפי שהיה נפוץ עוד לפני מגפת הקורונה) אלא בצוות המטפל.

בקבוצתו של פרופ' עמית גפן במחלקה להנדסה ביו-רפואית שמומחיותו פצעי לחץ והגנה על הגוף מהפצעים הללו נחקר הנושא ופרסמו הנחיות מעשיות לצוותים רפואיים שמטרתן להפחית את הסיכון לפגיעה בעור כתוצאה משימוש בציוד מיגון אישי, למשל באמצעות הפחתת החיכוך על ידי סיכוך העור ושימוש בחבישות מגן.

מאמרו פורסם השבוע במגזין "Journal of Wound Care" והוא נגיש באופן חופשי מאתר המוציא לאור:

https://bit.ly/3c4hpjW

לכתבה ב MAKO

אלה שמתאהבים בבעיה הם אלה שממציאים לה פתרון