רובוטיקה, הנדסה ומעורבות חברתית נשמע שילוב מושלם? תכירו את FIRST Robotics Competition

שאלנו את עומר קריב, ניר גרינברג וליאור שורצמן - סטודנטים בביה"ס להנדסה מכנית ומנטורים בתוכנית, כמה שאלות שעניינו אותנו במיוחד.

פרטים ליצירת קשר - בסוף הכתבה

ספר לנו בבקשה מי אתה?

שמי עומר קריב, בן 25, שנה ד' בתואר הכפול של הנדסה מכנית וגיאופיזיקה (מדעי כדור הארץ). אני עובד בחברת ההייטק "אינוויז" כסטודנט להנדסה מכנית, ואני מנטור של קבוצת הרובוטיקה General Angels – קבוצת הרובוטיקה של תיכון הנדסאים הרצליה במסגרת תוכנית הFRC.

בפקולטה יש לא מעט פרויקטים מעניינים. למה בחרת דווקא בפרויקט FIRST Robotics Competition?

אני בוגר של הפרויקט בעצמי, הייתי חבר קבוצה 2230 (מתיכון הנדסאים בהרצליה) כשהייתי בתיכון, וב2016 הייתי קפטן הקבוצה. במהלך ההשתתפות שלי בפרויקט נחשפתי לעולם ההנדסה המכנית ובזכות הפרויקט החלטתי ללמוד הנדסה מכנית ולהיות מהנדס. לכן הבחירה שלי להתנדב בפרויקט ה-FIRST Robotics Competition הייתה קלה מאוד, חשוב לי להשפיע על בני נוער נוספים ולחשוף אותם לעולמות ההנדסה. חשוב לי לתת בחזרה כמתנדב לפרויקט המדהים הזה שנתן לי כל כך הרבה כשהייתי שותף בו כתלמיד.

תוכל לספר לנו על מה הפרויקט שלכם ועל הדרך משלב הרעיון הראשוני ועד לרובוט?

בכל שנה, בשבוע הראשון של חודש ינואר התלמידים מקבלים את האתגר של השנה – סרטון של כ3 דקות שמסביר על המשחק השנתי, מלווה בכ150 עמודי חוקים באנגלית. התחרויות הן לקראת סוף חודש פברואר, מה שמשאיר לתלמידים כחודש וחצי אינטנסיביים מאוד לעבור מקבלת האתגר לרובוט עובד. לחודש וחצי האלו אנו קוראים "עונת הבנייה". באופן כללי, עונת הבנייה שלנו מורכבת כך:

שלב הרעיון: לאחר קבלת האתגר, התלמידים חושבים על רעיונות שונים של רובוטים שיכולים לבצע את האתגר בצורה הטובה ביותר, בצורה שתעמוד בחוקי התחרות.
שלב הקונספטים - הוכחת היתכנות: לאחר המחשבה על הרעיונות האפשריים, התלמידים מתחילים לעבוד על התכנון המכני - הפיכת הרעיון למציאות. התלמידים משרטטים בדו מימד ובתלת מימד את הרעיונות שלהם, ובונים אבי-טיפוס להוכחת היתכנות של הרעיון – אבי טיפוס מעץ, להם מחברים מנועים ומערכות אלקטרוניקה כדי להוכיח שהרעיון עובד, ולבחון אותו
בחירת רעיונות: לבסוף התלמידים מתכנסים לבחירה של רעיון סופי לרובוט אותו הם יבנו.
עיצוב סופי: לאחר שנבחר הרעיון הסופי, תלמידי צוות מידול ושרטוט עובדים על תכנון של הרובוט לפרטי פרטים בתוכנתSolidworks – תוכנת תכנון בעזרת מחשב.
ייצור והרכבה: לאחר שהתכנון התלת מימדי במחשב מוכן, התלמידים מייצרים את חלקי הרובוט בעצמם בסדנה שלנו. בסדנת הרובוטיקה של התיכון ישנו במכשור רב הכולל מכונות כבדות: כרסומת, מחרטה, ומכונת עיבוד שבבי (CNC). התלמידים מתפעלים את המכונות בעצמם ומייצרים את החלקים.

מהו האתגר הכי גדול שנתקלתם בו בעת פיתוח הרובוט לתחרות, ואיך פיצחתם אותו?

האתגר הגדול ביותר שנתקלנו בו השנה היה במערכת האיסוף של הרובוט – התלמידים תכננו מערכת איסוף מתוחכמת של חלקי המשחק מהרצפה, אך לאחר שהרכבנו את המערכת חווינו המון בעיות והאיסוף לא עבד בצורה טובה. התגברנו על האתגר עם הרבה עבודה קשה, התלמידים תכננו במהירות מערכת חדשה ותוך כשבוע הגיעו ממצב של רעיון חדש למערכת חדשה מתוכננת לפרטי פרטים ומורכבת על הרובוט.

תוכל לספר לנו על שיתוף הפעולה עם הילדים?

שיתוף הפעולה עם הילדים הוא מהנה ומלמד מאוד. מצד אחד אני שמח מאוד לחלוק איתם את הידע שאני לומד באוניברסיטה בתחום ההנדסה, ומצד שני אני גם לומד בעצמי המון מהם. אחד מהדברים היפים בתוכנית הוא שהילדים חסרי ניסיון אמיתי בתחום ההנדסה, וזה גורם לכך שהרעיונות שלהם הרבה פעמים הם יצירתיים מאוד ומחוץ לקופסה, רעיונות שלא הייתי חושב עליהם בעצמי. לפעמים הניסיון יכול דווקא להוות מכשול, וזה מרתק לראות את דרך החשיבה שלהם. הילדים בקבוצה שלנו חרוצים מאוד ובעלי מוטיבציה גבוהה, וזה מדהים לראות מה ילדים בני 15-17 מסוגלים לעשות.

אילו דברים עיקריים צברת מההשתתפות בתחרות ואיך זה ישפיע לדעתך על העתיד האקדמי ו\או המקצועי שלך?

אני צברתי המון ניסיון מעשי בזכות התוכנית – באוניברסיטה אנחנו לומדים על הרבה דברים מנקודת מבט לימודית, ופחות יוצא לנו להתנסות בפועל עם הדברים ולהרכיב עם הידיים או לעבוד עם מכונות ייצור. בFIRST Robotics Competition בזכות האינטנסיביות של עונת הבנייה אנחנו עוברים ביחד עם הילדים תהליך הנדסי מלא בזמן קצר מאוד, ומקבלים ניסיון מעשי בהפיכת רעיון למוצר סופי ביחד עם הילדים. למדתי המון על עבודה בקבוצה, ניהול זמנים, תעדוף עבודה, בחירת רעיונות, פיתוח רעיונות, ועוד.

איזה טיפ מנצח היית נותן לסטודנט.ית שנכנסים לפרויקט?

הטיפ שלי הוא לנסות לדבר עם התלמידים בגובה העיניים ותמיד להיות פתוח לרעיונות שלהם ולרצונות שלהם. לדעתי היתרון שלנו כסטודנטים בפרויקט הוא שאנחנו יכולים לדבר עם תלמידי התיכון בגובה העיניים בשונה מהמורים ה"רגילים" שלהם. אנחנו בסך הכל לא כל כך רחוקים מהם בגיל, גם אנחנו וגם הם לומדים וגם לנו שיעורי בית, מבחנים וכו', ובזכות זה קל לנו למצוא שפה משותפת איתם. זה מה שעושה את הפרויקט הזה מיוחד כל כך, גם לנו כמתנדבים וגם לתלמידים שהמנטורים שלהם הם סטודנטים כמונו.

משהו נוסף שלא שאלנו ובא לך לספר לעולם?

אחת התובנות שלי מהפרויקט היא על הכוח של קבוצה – כקבוצה אנחנו יוזמים פעילויות קהילתיות רבות במטרה לחשוף את הקהילה לערכי מדע וטכנולוגיה. הכוח שלנו כקבוצה הוא עצום – אם 50 תלמידי תיכון שמים לעצמם מטרה ועובדים קשה כדי להשיג אותה שום דבר לא יוכל לעצור אותם, והתוצרים שלהם מדהימים. כמו שאתם מבינים אני מאוד גאה להיות המנטור שלהם (: